דלקת אוזן תיכונה

דלקת אוזן תיכונה חריפה הינה המחלה הזיהומית השכיחה ביותר אצל ילדים ומהווה את הסיבה

השכיחה ביותר למתן אנטיביוטיקה בגיל הילדות.

שיא השכיחות הוא בגילאים שבין 6-18 חודשים ויש 60-80% סיכוי לחלות עד גיל שנה.

גורמי סיכון : גיל צעיר, עישון בסביבה, מסגרות עם ילדים נוספים, אי הנקה, שימוש במוצץ, נטיה

משפחתית.

התפתחות המחלה: לרוב יש זיהום מקדים שמתבטא בנזלת/שיעול וכדו'. הזיהום גורם לבצקת

בתעלה שמחברת בין האוזן לבין הלוע. כתוצאה מההיצרות, הנוזלים שמיוצרים באוזן לא מצליחים

להתנקז לכיוון הלוע והם מצטברים באוזן התיכונה ובתוכם גדלים המזהמים.

בשני שליש מהמקרים יש כנראה זיהום משולב של חיידקים עם וירוסים. מבין המחוללים השכיחים

ביותר למחלה הם החיידק מסוג פנוימוקוק (שניתן חיסון נגדו- ה PREVENAR) ווירוסים מסוג RSV

והאינפלואנזה (נגדו ניתן חיסון השפעת) .

המחלה יכולה להתבטא בחום, עצבנות, כאב ראש, אפאטיות, הקאות, חוסר תיאבון וירידה בשמיעה.

לרוב יש כאב באוזן שגורם לילד לגעת באוזן או להתלונן על כאב שם.

כשהאבחנה נעשית, ההחלטה לגבי הטיפול משתנית בהתאם לגיל הילד, ההורים והרופא. לרוב הגוף

מסוגל להתמודד עם המחלה בעצמו, וכשהמחולל הוא ויראלי, האנטיביוטיקה גם לא עוזרת. הטיפול

בילדים מתחת לגיל חודשיים יש צורך לשלוח למיון. מחודשיים ועד חצי שנה יש צורך בטיפול

אנטיביוטי. מעל לגיל חצי שנה כשהמחלה קלה ניתן גם לחכות עם הטיפול בין 24 - 72 שעות תוך

מעקב של רופא. באירופה ובמיוחד בהולנד נוקטים בגישה זו ועוזרים לילד עם משככי כאב בלבד. רק

גורמים לטובת התחלת טיפול אנטיביוטי הם: מתחת לגיל שנתיים , סבל ניכר , חום מעל 39 , מחלה

ניתן בעיקר על מנת להקל על הסבל ולמנוע סיבוכים של המחלה.

אם אין שיפור או שיש החמרה מתחילים טיפול.

בשתי האזנים ומחלות רקע.

הטיפול ניתן בדרך כלל למשך 7 ימים.

אם אין שיפור תחת טיפול אחרי יומיים, יש להגיע למעקב אצל הרופא.

אין יעילות בטיפול בנוגדי גודש או אנטי היסטמינים

למרות הטיפול, הרבה פעמים נשארים נוזלים באוזן ולכן בילדים מתחת לגיל שנתיים יש צורך במעקב אחרי 8-12 שבועות אצל הרופא.

מניעת המחלה: חיסונים לשפעת וPREVENAR הוכחו כיעילים בהורדת שכיחות מסויימת של המחלה

ולירידה בשכיחות הסיבוכים.